נקודה מהפרשה
“וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם”
יתרו כמתבונן במתרחש במחנה ישראל “במבט מבחוץ” מבין שמשהו לא טוב מתרחש פה. ברור לו שהצורה בה שופט משה את עמו לא רק שלא תצליח, אלא תגרום לנזק ” נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ”.
וודאי שמשה רבינו העניו מכל אדם מוסר את נפשו בצורה טוטאלית עבור עם ישראל, רצונו להודיע לעם ישראל את חוקי האלוקים ולהורות את הדרך עבור צאן מרעיתו.
אולם, יתרו חושב שהרצון איננו מספיק. הרצון החיובי והאידיאלים הגדולים לקשר אישי עם כל עם ישראל לא ישימים. נדרש בירור מציאותי מהי הדרך הנכונה להגשים את השאיפות הגדולות.
ליתרו ברור שלא רק שמשה לא יוכל לתת את המענה אלא שעם ישראל חלילה יפסיק להגיע, התורים הארוכים שישתרכו במשך שעות ארוכות עד שיזכו להגיע למשה רבינו יוציאו להם את החשק.
הוא נותן דרך אחרת כביכול פחות טובה, קשר פחות אישי, ירידה ברמה. אך מצד שני דרך שתאפשר לקיים התנהלות סדירה ושגרתית במחנה ישראל. אולי לא כולם יפגשו את משה רבינו אך כולם יקבלו מענה.
פעמים והרצון הגדול שלנו לתת את המקסימום לשאוף גבוה יכול אף לקלקל, נדרשת עבודה פנימית גדולה לדעת מתי יש לוותר, “להוריד ברמה” מתוך הבנה שרק כך ניתן להגשים את החלום.
לכולנו יש שאיפות ואידיאלים, יתרו מלמד אותנו לבחון את הדרך היישומית שתאפשר לנו להביא אותם לידי ביטוי גם אם זה ידרוש ויתורים קטנים .
בפרשת השבוע, פרשת “יתרו”, מגיעים אורחים נכבדים אל עם ישראל החונים במדבר סיני.
“וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלוקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא ה’ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם… וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹאֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁםהַר הָאֱלוקִים” (שמות, י”ח א’ – ה’).
יתרו מתגייר, מודה לקב”ה על הניסים וכדומה, נותן כמה עצות טובות פה ושם ולבסוף חוזר למדיין לגייר את כל משפחתו.
[וזהו]! זה הכול.
מתוך פרשה כל – כך חשובה בה מסופר על תהליך הקשר הישיר הראשון בין הקב”ה לעם ישראל במעמד הר סיני, נבחר קטע קטן של 27 פסוקים של סיפור [קצת] שולי יחסית, שעליו נקראה הפרשה!
המעמד הוא אחד הדברים הבסיסיים ביותר, הצינור דרכו תעבור התורה לעם ישראל.
וחכמים בוחרים את השם “יתרו”? למה יתרו הדבר המרכזי בפרשה?
עם נסקור את עברו של יתרו, נראה שהוא היה [הכהן הגדול] של מדיין שעבדו את כל העבודות הזרות [בו זמנית].
והנה, רגע אחרי שהתגייר, יתרו מצליח לחשוב על רעיון ש[אפילו משה] לא חשב עליו – הקמת הסנהדרין.
הסנהדרין שפטו מימות משה עד סוף ימי יבנה (אחרי חורבן בית המקדש השני), ועליהם אנו מתפללים “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה…”.
יתרו מלמד אותנו, שכמו שהוא היה בתחילת גיורו, וכבר הצליח לייעץ למשה – כך גם אם אנחנו, שנמצאים בתחילת דרכנו בעבודת ה’, אם רק נמשיך להתקדם ולא להתייאש, יש בנו את הכוח להגיע לרמה של [משה רבנו].
נאחל איחולי החלמה מהירה למורים ולתלמידים הנמצאים בבית , וחיזוק גדול למבודדים.
מאחלים לכולנו לשוב לעשייה הבית ספרית במהרה ובבריאות שלימה!
שמחים לבשר שהתלמיד אריאל כהן יו”ר מועצת התלמידים הבית ספרית והעירונית-נבחר על ידי הועדה המחוזית כמתנדב מצטיין מחוזי במסגרת “אות שרת החינוך לנוער מתנדב מצטיין” ע”ש אלעד ריבן
ז”ל לשנת תשפ”ב.
כבוד עצום, כל הכבוד אריאל!
ישר כוח גדול לתלמיד יאיר שווב ולרכזת התנ”ך אביבה טיירי .
יאיר עבר בהצלחה רבה את חידון התנך המחוזי ועבר לשלב הבא, כל הכבוד!
